אמצעי התקשורת בימינו מהווים גורם מרכזי המתווך בין אזרחים, מנהיגים ומוסדות פוליטיים. מטרת תחום זה היא לספק מסגרת תיאורטית ומעשית להבנת קשרי הגומלין בין סביבת המידע המודרנית והתנהגות יחידים, תוך התמקדות בהיבטים פסיכולוגיים של תקשורת ופוליטיקה, בהפצת מסרים בעידן הדיגיטלי, בהשפעת התקשורת על דעת הקהל, בתהליכי שכנוע ושינוי עמדות, בפסיכולוגיה שבבסיס החלטות פוליטיות ובהשתתפות פוליטית דיגיטלית. רוב הנושאים נחקרים בפרספקטיבה השוואתית (בישראל ומחוצה לה).
באופן יותר ספציפי, תחום זה עוסק בנושאים קלאסיים בתקשורת פוליטית ובפסיכולוגיה פוליטית – כגון, פרסונליזציה תקשורתית של מנהיגים, צריכת תקשורת ושינוי עמדות, דעת קהל וקביעת מדיניות, התנהגות בוחרים, ותקשורת לא מילולית בזירות פוליטיות. בנוסף, ישנה התמקדות בסוגיות ספציפיות לעידן הדיגיטלי כמו השתתפות פוליטית דיגיטלית, מחאה והתנגדות ברשת, מוביליזציה והנעת שינוי חברתי בעזרת פלטפורמות של מדיה חדשים, מיפוי של רשתות חברתיות, קמפיינים דיגיטליים, והיבטים פסיכולוגיים ופוליטיים של מדיה חדשים. העיסוק בנושאים השונים כולל דגש על הקשר בין התיאוריה לפרקטיקה, ועל הבנת תהליכים פוליטיים ותקשורתיים עכשוויים המתרחשים בשטח.
נושאי המחקר של חברי הסגל הבכיר בתחום זה כוללים:
פרופ' לילך ניר
פרופ' תמיר שפר
ד"ר מיטל בלמס
פרופ׳ כריסטיאן באדן
פרופ׳ נטע קליגלר-וילנצ'יק
ד״ר ערן אמסלם
פרופ' קרן טננבוים-וינבלט
פרופ' צפירה גרבלסקי-ליכטמן
ד"ר דמיטרי אפשטיין
פרופ' יפעת מעוז