check
כנס לזכרו של פרופ' משה נגבי | המחלקה לתקשורת ועיתונאות

כנס לזכרו של פרופ' משה נגבי

תאריך: 
ב', 11/06/201814:00-19:30
מיקום: 
מרכז המדיה בספיה המרכזית

תמונה

 

דבר הסטודנטים בכנס

מיכל ויזל

 

כאשר התבקשתי לכתוב את דבר הסטודנטים והסטודנטיות לכבוד פרופ' משה נגבי עלתה בי התרגשות גדולה. משה היה מרצה שהערצתי ואהבתי להגיע לכל שיעור שלו. אני מבינה כי בדבריי אני אמורה לייצג את דבר הסטודנטים והסטודנטיות אך לכמת את חוויותיי האישיות לידי דברים כוללניים היא משימה בלתי אפשרית. לכן, החלטתי כי אספר לכם את חוויתי האישיות  מפרופ' משה נגבי מתוך תקווה כי אתם הסטודנטים והסטודנטיות תוכלו  להזדהות עם דבריי.

חשבתי רבות מה יהיה הנושא המרכזי בדברים אלו, עלתה בי המחשבה לדבר על אותם אבני פינה שהיו כה בוערים בשיעורים שלנו. נושאים כמו חופש הביטוי, הקשר בין שלטון ותקשורת וכמובן חופש העיתונאות והעיתונאי. אבל יושבים כאן אנשים מכובדים שיכולים לדבר על נושאים אלו בנהירות רבה יותר מסטודנטית שנה ב' שקצת לחוצה לעומד מולכם כרגע. לכן כל מה שאוכל לספר עליו הוא הדרך בה משה העביר את השיעורים שלו שעסקו בנושאים אלו.

כל סטודנט וסטודנטית שהתמידו בשיעוריו יודעים לצטט מתוך שינה משפטים שנחקקו בזיכרונם במהלך השיעורים: "דעתי שווה בדיוק כמו דעתך", "לעולם אל תצנזרו את עצמכם, תמיד יהיה מי שיעשה זאת בשבילכם"  "פינת הסרט הטוב"  ועוד מגוון אנקדוטות שהפכו אותנו לאנשים חכמים וחדים בדיונים תקשורתיים פוליטיים שמתרחשים לא מעט ברחבי הפקולטה. לא בכדי אנחנו זוכרים את המשפטים האלו, הם מהווים דוגמא לאופן בו התנהלו השיעורים של משה. למשה, הייתה יכולת מופלאה להנגיש לנו נושאים מסבוכים בצורה כל כך ברורה ונקייה. זו משימה לא קלה לדבר על נושאים פוליטיים ותקשורתיים מול סטודנטים שחיים בעולם בו יש טשטוש בין עמדה לעובדה.  אני יכולה לתאר לעצמי כי ככל הנראה רוב השיעורים של משה לא היו עוברים תחת הרדאר של הקוד האתי. יחד עם זאת חשוב לנו להדגיש כי משה מעולם לא ניהל את שיעוריו מתוך ניסיון להשפיע עלינו להחזיק בעמדות מסוימות. להפך, השיעורים האלה היוו דוגמא לכך שניתן להביע כל דעה ובד בבד לקיים שיח שמכבד את כל אחת ואחד מהנוכחים בכיתה. אנחנו יודעים זאת  משום שכך הרגשנו בשיעורים של משה שתמיד התנהלו בגובה העיניים, ולכן לא בכדי אנחנו יודעים לצטט שדעתו שווה בדיוק כמו דעתנו.

בשנים האחרונות עולה התחושה כי מתרחש פה תהליך של  ליקוי מאורות, ומשה היווה את המצפן המוסרי שלנו. משה לימד אותנו כי בין נכון ולא נכון יש גם ערכי ולא ערכי והוא חשוב לא פחות. העיקרון המנחה הזה, נשאר בנו גם לאחר השיעור והיה הבסיס בפיתוח החשיבה הביקורתית שדרושה לכל סטודנט וסטודנטיות במדעי החברה. אחת התחושות החזקות ביותר שהורגשה בשיעורים של משה היא כמה  היה חשוב לו שנשכיל ונלמד את אותם נושאים. היה חשוב לו שנדע להבדיל בין שחור ולבן בעולם שהוא כולו אזור אפור ולעמוד על אותו הבדל. השיעורים שלו היו מרתקים, ומה שהיה מרתק עוד יותר היה כיצד זכר את כל החומר, כיצד ידע להמשיך בדיוק בנקודה בה הפסיק שיעור קודם. בלי מצגות, בלי מחשב רק הוא, אנחנו ודיון מעניין בכיתה בו כל אחד הרגיש שהוא יכול לדבר מבלי חשש. הוא לפעמים היה צוחק כי זיכרונו בוגד בו, אך אנחנו ידענו כי זה לא נכון, משום שמשה ידע הכל.

משה מעולם לא דיבר איתנו על המחלה שלו, ייתכן כי חשב שלא צריך להכביד על סטודנטים בני עשרים ומשהו בעניינים כואבים של החיים. אולי חשב כי יש דברים מעניינים  וחשובים יותר לדבר עליהם.  בשיעור אחד לפני האחרון שהיה לנו יחד, הוא לא הרגיש טוב. השיעור כבר היה אמור להתחיל ואז הגיעה חברה לכיתה, ואמרה כי משה לא מרגיש טוב ולא יכול לדבר. הוא מסר שהוא מצטער אבל השיעור מבוטל. מי שמכיר סטודנטים בוודאי יודע כי אין צמד מילים אהוב יותר על סטודנט כמו: השיעור מובטל. אבל אנחנו שאהבנו כל כך את השיעורים האלו ואת משה חששנו לבריאותו. זמן קצר לאחר ההודעה הלכתי לתחנת האוטובוס וראיתי את משה יושב ומחכה. אני זוכרת  שאמרתי לו שירגיש טוב  אך הוא לא יכל לענות לי ורק חייך. באותו הרגע הבנתי שהוא חיכה עד הרגע האחרון לתחילת השיעור בתקווה שקולו יחזור. אני זוכרת כמה התרגשתי מהמסירות של אותו אדם למקצוע בו הוא עוסק, חשבתי על כל הפעמים שלא הגעתי לעבודה רק כי קצת כאב לי הראש. אבל לא משה, משום שהוא ראה בהוראה כשליחות ולא רק כמקצוע. המפגש הזה גרם לי להערכה רבה כלפיו ולא רק בגלל היותו מרצה מצוין אלא בגלל היותו אדם מיוחד. למדתי המון ממשה בנושאי התקשורת אבל באותו היום גם למדתי ממנו שיעור לחיים, שיעור במסירות ואכפתיות למקום בו אנחנו נמצאים.

בשמי ובשם כל הסטודנטים והסטודנטיות אנחנו מבקשים להגיד לו תודה ולהשתתף בצער המשפחה. אנחנו רוצים להגיד תודה על כך שלמרות המחלה הקשה משה הגיע במיוחד בשבילנו, אנחנו רק יכולים לתאר כי זה לא היה קל להגיע בחורף, בקיץ ובאוטובוסים מעייפים. חשוב לי לציין כמה אנחנו מעריכים והערכנו זאת עד מאוד. תודה על כך שהתייחסת אל דעותינו בכבוד לא מזויף וברצינות רבה. הייתה לנו הזכות והעונג ללמוד ממך עקרונות שילוו אותנו לאורך חיינו האקדמאיים, המקצועיים והאישיים.