הקורסים שאני מלמדת עוסקים בעיקר בתרבות פופלרית, הומור, סאטירה פוליטית ומדיה חדשים. שני דברים מעניינים אותי במיוחד - להבין את המשמעויות הגדולות של טקסטים קטנים (כדוגמת בדיחות או קליפים), ולזהות דפוסים במרחב הלכאורה כאוטי של המדיה הדיגיטלית. ההנחה שלי היא ש"בכל צחוק יש שמץ של אמת", ושהאמת הזו קשורה, פעמים רבות, לחברה שיוצרת ומפיצה את ההומור. בעקבות כך, המחקר שלי בשנים האחרונות התחקה אחר סדרה של שאלות: האם ניתן לזהות תכונות משותפות לקליפים שמעוררים מעורבות גולשים ביו-טיוב? מהו התפקיד של בדיחות בתהליכי גלובליזציה? מדוע לממים אינטרנטיים יש כוח בתהליכים של שינוי חברתי ופוליטי?
אני מאוד נהנית מהעבודה עם דוקטורנטים ומסטרנטים. בשנים האחרונות הנחיתי מחקרים בנושאים הבאים: ההגיון שמאחורי הנונ-סנס בעידן המקוון, שימוש במילות מפתח חתרניות באינטרנט הסיני, הגורמים ההופכים פוסטים פוליטיים למצליחים בפייסבוק, המאפיינים הייחודיים של שירה באינטרנט, מיקור המונים והשלכותיו על תפיסות מעריצים, מטאפורות מבוססות טכנולוגיה על אהבה וזוגיות, הויראליות של אינופוגרפיקות פוליטיות, קבוצות אירוניות בפייסבוק וממים אינטרנטיים כ"אוצר מילים" מקומי וגלובלי.